כל הפעמים שכמעט מתתי

אם זה היה הפוך אף אחד לא היה מניף אצבע לעזור לנו. אצבע. ושלא ימכרו לך אחרת.
כמו שהם לא הניפו אצבע כשרצחו אותנו בשואה. כמו שהם לא הניפו אצבע כשאבא שלי חטף מכות ברוסיה הסובייטית. כמו שהם לא הניפו אצבע כשסבא שלך מצד אמא נזרק ממצרים או עיראק או איפה שהוא גר אז. היו רוצחים אותנו בארץ שלנו ואונסים את כולן והיינו צריכים לחזור לאותה אירופה שברחנו ממנה נו או לשוט לאמריקה ואז להסתובב חזרה לתופת, בדיוק כמו שהם עשו לנו במלחמת העולם השנייה. אתה מכיר את הסיפור הזה, נכון? זה בבגרות בטח. אז שלא תטעה, זה מה שהיה קורה.

אני יודע שמיכלי לא אוהבת כשאני מספר על מה שעברתי בקרבות אבל אם אתה כבר פה מקליט את מה שיש לי להגיד לך ושואל שאלות ויושב לידי כדאי שזה יהיה לך. כל הפעמים שכמעט מתתי. בוא אני אגיד לך.
בשישים ושבע בששת הימים הייתי ביהודה ושומרון ונלחמנו בשטח בנוי מה שנקרא, בכפרים מסביב לירושלים, נגד הירדנים. נלחמתי ויצאתי אבל היה לנו צוות שם עדיין לגבות. פתאום נפלה מרגמה טראח על הבית, הוא מתמוטט, אבל אני בחיים, כל המדים עפר. ביום כיפור ליוויתי טנק, אנחנו הולכים בסיני בדרך לקרב, בום הטנק מתפוצץ עלינו, יירטו אותו עם איזה פיאט או בזוקה. זה היה כל כך פתאומי שאפילו לא קלטתי את הטיל עף ופוגע בטנק. אש אש אש, צועקים, גם הטנק היה אש. ניסינו להציל אותם אבל זה היה מקרה גמור. גילינו איפה הם המצרים וסיימנו את המערכה, אני קם עם פציעות קלות. בלבנון גם היה משהו--

הנה מה אמרתי לך, אריה די היא אומרת לי. אבל זה להקלטה שיהיה לילד, שיהיה לכם. אבל מה זה "עזוב את זה"? מה עוד אני אגיד לו? אני לא כועס. אין לי כוחות לכעוס. זה מה שהוא רצה לשמוע לפני שאני הולך.
הכל מופיע מולי שוב, עומד שמה בשומקומים, במדברים, בכפרים, בג'יפים, ילד על מדים ירוקים, צעיר, יפה, עם עוזי, לא זקן במיטה באיכילוב, מחובר פה למכשירים שעושים ביפ כל רגע

תני לי--

כל הפעמים שכמעט מתתי באים אליי חזרה ורוצים אותי שוב, ואני חשבתי אז שהערבים יירו יירו יירו, שם בסיני או בגולן או בנגב או בשומרון או בלבנון ויפגעו בי, יורידו אותי, לא פחדתי למות כי לפחות היה לי על מה

אבל לא--

מה שמוריד אותי בסוף זה מה שהוריד את דודה שלך, זה מה שהוריד את כולם וזה הסרטן כמו כולם כמו שצריך--

מיכלי תחזיקי את היד
גם אתה
אני רוצה להגיד לך
משהו אחרון

אם זה היה הפוך
וזו הייתה את במיטה פה
או אתה
אלוהים ישמור
בגיל שלך
תאמינו לי
שלא כמו הם
הייתי מניף אצבע
ובא
עד עכשיו
עד הסוף

ושלא

ימכרו לכם

אחרת.

תמונת שער: מבוססת על "חיילים ישראלים דוהרים לתוך רפיח". צילום: דוד רובינגר. תחת רשיון CC-BY-SA